גיימרים – רוצחים מיומנים?

פורסם: 08/07/2010 ב-מה שביניהם: גיימינג בפוליטיקה
תגים: , ,

למרות ששוק משחקי הוידאו מכניס בשנה יותר מתעשיית הסרטים ותעשיית המוזיקה (אין לי מקור, מדובר במילארדי דולרים), הוא עדיין נתון למתקפות דה-לגיטימציה ע"י ממשלות שונות ברחבי העולם. המשחק שזוכה להכי הרבה גינויים בתקשורת העולמית הוא הוא כמובן Grand Theft Auto, על סוגיו. בערך פעם בשנה שומעים על מקרה רצח ש-GTA היה לו מקור השראה: נער דביל מחליט לצאת לרחוב, לפרוץ לניידת משטרה ולבדוק כמה אנשים הוא יכול להרוג.

הכל היה טוב ויפה אם זה לא היה גורר תביעות נגד המפתחות והמפיצות בטענה שהן יוצרות משחקים שמאמנים את אותם דבילים לרצוח. מקרים כאלה גוררים אחריהם ביקורות נוקבות כלפי תעשיית המשחקים, וההפשעה השלילית שלה על החברה, ועל הנוער בפרט. הורים מתוסכלים מפנים אצבע מאשימה כלפי התעשיה, כאילו הם לא אחראים לחינוך הכושל שהוביל את הילד שלהם להיות אלים, וכאמור, דביל. התעשיה, בתור השעיר לעזאזל של חלק לא מבוטל ממקרי הרצח בעולם, סובלת מתדמית שלילית שמובילה להחלטות טפשיות כמו הורדת משחקים מהמדפים. ישנם משרדי עורכי-דין שמקדישים את פעילותם לתקיפת התעשיה מכל הכיוונים, והמצאת האשמות מגוכחות וגורפות. ישנו אדם שפחות או יותר הקדיש את חייו למסע נגד תעשיית המשחקים – ג'ק ת'ומפסון (למזלנו כבר אין ביכולתו לעשות משהו בעל משמעות).

לא ברור בדיוק מה מוביל לדעה הקדומה הזו, ביחוד לאחר הסתכלות על תעשיית הסרטים, שכן היא גרפית ואלימה בהרבה. המחדל הזה לא עוצר במקרים פרטניים שמסוקרים בתקשורת וחולפים מן העולם. ממשלת אוסטרליה, בעקבות משחקים כמו Mortal Kombat, הכניסה לפעולה בשנת 1994 מערכת סיווג משחקי וידאו לפי גילאים, בדומה לדירוגים שקיימים בתעשיית הסרטים. הכל טוב ויפה, רק שהדירוג הגבוה ביותר שהמערכת מנפקת הוא +M15, כלומר לגילאי 15 ומעלה. כל משחק שנמצא לא מתאים לדירוג הזה – כמו למשל Left 4 Dead 2 – סיווגו נדחה והוא לא יוצא לאור (קרי: אסור למכור אותו באוסטרליה).

אבל לא הכל שחור; יש עוד תקווה. אט אט מטפטפים עוד ועוד מחקרים המצביעים על השפעות חיוביות של משחקים על האדם. לפעמים אף מפורסמים מחקרים המראים על ירידה באלימות בקרב צעירים כתוצאה ממשחק. ואולי ביום מן הימים, משחקים יהוו חלק בלתי נפרד מתרבות הבידור של החברה, בלי סטיגמות מטופשות שמקורן בבורות.

מודעות פרסומת
תגובות
  1. אמשך הגיב:

    הכל יפה ונכון, חוץ מהמשפט הראשון. אוי לנו אם העובדה שתעשיה מכניסה הרבה כסף תחסן אותה מפני בקורת. תעשיית הנשק, לדוגמא, מכניסה הרבה יותר כסף מתעשיית המשחקים…

    • התנסחתי בצורה קצת עילגת. ההתיחסות להכנסות רק באה להצביע על כמות הצרכנים. הכוונה היתה שלמרות הפופולריות של התעשיה, מקרים בודדים שמשויכים אליה פוגעים בכל הצרכנים שלה שלא בצדק. לצורך השוואה, זה כמו לומר שהאינטרנט הוא רע כי אפשר ללמד את עצמך איך להכין פצצה בעזרתו.

  2. גיל הגיב:

    רק לחדד לגבי השאלה הפותחת "גיימרים – רוצחים מיומנים?"
    עמדתך?
    מחקרים שקראת בנושא?

    דעתי האישית בכמה מילים – גיימרים אולי לא צולפים טוב יותר, אבל פיתוח יכולת ניתוח המצבים שלהם מאפשרת להם, בפוטנציאל, להיות לוחמים אפקטיביים וערמומיים יותר.
    והסימולציות למצבי הקיצון אשר בחלק ממשחקי המחשב אולי באמת בונה את החלק השני של שאלתך ("מיומנים"), אבל האם ברור לך שזו סיבה מספיק טובה להכנס לפאניקה בכל הקשור ל"רוצחים"?
    שהרי כבר בעבר ספרים וסרטים בדיוניים קידמו מקרי רצח (הביטלס ישמחו להעיד, וכולנו יודעים לפזם שאנחנו לא אוהבים את ימי שני, דוגמאות קלאסיות), מה ימנע בסוף את המקרה ה"משוגע" בו גיימר לא רק ישתגע, אלא יבצע המון נזק על הדרך?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s