ארכיון הרשומות עם התג "צנזורה"

היום סירה ובה פעילי שמאל יהודים שהשתתפו – במה שנראה כבר כטרנד חדש – במשט לחופי עזה, נעצרה ע"י כוחות צה"ל טרם הגעתה ליעדה. על הסירה ניצול שואה, אב שכול לבת שנהרגה בפיגוע, ועוד 7 אחרים. מטרתו של המשט היתה לשבור את המצור על עזה, ולשדר לישראל ולשאר העולם שלא כל הישראלים ו/או היהודים תומכים במדיניות ישראל. דובר צה"ל שחרר קטע וידאו קצר המראה את ההשתלטות ה"שקטה" על הסירה. צה"ל קרא למשט "פרובוקציה מיותרת" והביע זלזול ביעודו של המשט שכן לא היה על הסירה ציוד הומינטרי רב.

ועכשיו, אחרי שסיימנו עם ההסברה, נעבור למה שכנראה קרה על הסירה באמת. פעיל השמאל יונתן שפירא (ההוא של איה כורם) טען כי ההשתלטות כלל לא היתה שלווה, וכי החיילים התנפלו והרביצו לפעילים, שלטענתו לא התנהגו בצורה אלימה. כתב ערוץ 10 אלי אושרוב מגבה את טענות שפירא, ואומר כי נעשה שימוש בשוקר חשמלי, שלאחריו שפירא נגרר אל ספינת חיל הים.

אפילו במבט ראשון בוידאו שדובר צה"ל שחרר ניתן לראות שכולו חתוך וערוך. השאלה היא, מה קרה שם באמת, בין הקטעים שצה"ל בחר להראות לציבור?

מודעות פרסומת

ליאם פוקס, מזכיר ההגנה הבריטי

באוקטובר הקרוב יצא אל העולם הכותר החדש בסדרת המשחקים Medal of Honor. עד כה, כל המשחקים בסדרה התרחשו בתקופת מלחמת העולם השנייה. בפעם הראשונה, הסדרה מבצעת פניה חדה למלחמה באפגניסטן. במשחק החדש כל שחקן יכנס לנעליו של לוחם אמריקאי מהכוחות המיוחדים מהשורה הראשונה (Tier 1). זאת, כמובן, בהינתן והוא משחק במערכה לשחקן יחיד.

ברגע ששחקנים מתעמתים אחד מול השני במצב מרובה משתתפים, מתחלקים לשתי קבוצות: הכוחות האמריקאים מול כוחות הטאליבן. אם מזכיר ההגנה הבריטי ליאם פוקס לא היו בוחר להיות מגוחך, כאן הייתי מסיים לדבר על ההיבט הזה ועובר לפרטים הטכניים יותר של המשחק; אבל פוקס החליט למתוח ביקורת קשה על ההיבט הזה של המשחק.

"זה מזעזע שמישהו יחשוב שזה מקובל לשחזר את מעשי הטאליבן. בידי הטאליבן, ילדים איבדו אבות ונשים איבדו בעליהם", פוקס טען בזעם. הוא לא הסתפק באמירה אמוציונלית וחסרת רלוונטיות אחת, והמשיך במסע ההכפשה שלו: "אני נגעל וכועס. קשה להאמין שאזרח כלשהו של מדינתנו ירצה לקנות משחק שכולו כה לא-בריטי". ואני שואל, מהו משחק בריטי? אולי משחק בו אתה שולח שליש מהכוח הצבאי שלך לפלוש למדינה כדי להשמיד את נשקיה להשמדה המונית שלא קיימים?

בכל מקרה, פוקס המשיך בהתקפה שלו על המשחק וקרא להחרמתו: "אני מפציר בקמעונאים להביע את תמיכתם בכוחות המזוינים שלנו ולהחרים את המוצר חסר הטעם הזה". מפיצת המשחקים, Electronic Arts, לא נשארה חייבת, ודוברת מטעמה השיבה לטענות עם הסבר הגיוני, אמיתי, ויותר מכל, ראוי: "המסגרת של Medal of Honor החדש בסך-הכל משקפת את העובדה שלכל עימות יש שני צדדים. אנחנו נותנים לגיימרים את ההזדמנות לשחק את שניהם. רובנו עושים את מגיל 7: מישהו משחק את השוטר, אחר משחק את הגנב.

"במשחק מרובה משתתפים של Medal of Honor, מישהו צריך לשחק את הטאליבן".

כל הכבוד ל-EA על תגובה כנה ומאוזנת. במרוצת השנים הספקתי להרוג ולהיהרג ע"י זומבים, נאצים, ערפדים, רוסים, אמריקאים, שרברבים איטלקים, דרקונים ואפילו השטן בכבודו ובעצמו. לא יקרה שום דבר לכבוד הבריטי אם יסתכלו על הטאליבן כעוד גורם עם אג'נדה, שנלחם על עקרונותיו.

בשבוע שעבר שוחרר למעצר בית חיים פרלמן, החשוד כי רצח פלסטינים בדקירות סכין. יוחסו לו האשמות רצח של ארבעה פלסטינאים לפני מעל לעשור ועוד נסיונות רצח נוספים. על מעצרו כמובן הוטל צו איסור פרסום, שהוסר פחות מ-24 שעות לאחר שהוחל, תודות בעיקר לאינטרנט שהפיץ את פרטי הפרשה. לאחר חקירתו חשף פרלמן פרטים על התנהלות השב"כ בפרשה, ובין היתר טען כי סוכן השב"כ המכונה "דדה" ניסה לשדל אותו לרצוח את ראאד סלאח. פרלמן הציג הקלטות משיחותיו עם דדה שמציגות את האופן שבו הוא הוא הופעל. השב"כ מאוחר יותר הכחיש את הטענות ואמר שכל מה שהתרחש רק היווה אמצעי להודאתו במקרי הרצח.

בסופו של דבר, לאחר חודש ימים במעצר בשב"כ, פרלמן שוחרר למעצר בית, כשכמעט ואין ראיות מפלילות נגדו. מאז השב"כ הספיק לזמן אותו לחקירות כבר פעמיים ששתיהן לא הובילו לשום התקדמות בהרשעתו, אבל את זה נניח בצד. בדיון בבית המשפט, טען שעבר התעללות ועינויים שנועדו להוציא ממנו הודאה שקרית. הפרט המעניין ביותר, וכנראה המדאיג ביותר בפרשה הוא דרך טיפול השב"כ בפרלמן, שבסופו של דבר זוכה מאשמה, והציטוט הבא של פרלמן: "חשבתי שככה זה בשב"כ. אמרו לי שיחקרו אותי כמו ערבי, קיללו אותי בערבית, חשבתי שמותר להם לעשות הכל".

אפשר לראות שפרלמן והשב"כ הצליחו להגיע להבנה מסוימת במהלך הפרשה. שניהם חושבים לשב"כ מותר לעשות הכל. פרלמן נעצר והוחזק חודש ימים ע"י השב"כ שעינה אותו בכוונה להוציא הודאה, כאשר בפועל לא היו כל ראיות. לאחר ששוחרר, השב"כ אמר שלמרות שבמהלך החקירה החשדות נגד פרלמן גברו, אין כל ראיות שיכולות להוביל להרשעתו. הבעיה הרצינית היא שהשב"כ מקבל גיבוי כמעט מלא של החברה הישראלית הסמכותנית, שבה לעצורי השב"כ אין את זכות חזקת החפות בפשע הבסיסית, ובהיפוך מוחלט, העצורים הם אשמים עד אשר מוכח אחרת. אני שומע התבטאויות שמבטאות סמכותנות מוחלטת כלפי השב"כ כגון "אם הם עצרו מישהו, בטוח הוא עשה משהו לא בסדר" כל הזמן.

התנהלות מעצרים אלו פסולה מיסודה מבחינה חוקית ומוסרית בלי קשר לחפותם של העצורים. ובינתיים, מספרם של העצורים העוברים מסכת התעללויות דומה ושלילת זכויות בסיסיות – כשבאופן טבעי רובם המוחץ ערבים ישראלים ופלסטינאים (וחפים מפשע) – רק עולה.

למרות ששוק משחקי הוידאו מכניס בשנה יותר מתעשיית הסרטים ותעשיית המוזיקה (אין לי מקור, מדובר במילארדי דולרים), הוא עדיין נתון למתקפות דה-לגיטימציה ע"י ממשלות שונות ברחבי העולם. המשחק שזוכה להכי הרבה גינויים בתקשורת העולמית הוא הוא כמובן Grand Theft Auto, על סוגיו. בערך פעם בשנה שומעים על מקרה רצח ש-GTA היה לו מקור השראה: נער דביל מחליט לצאת לרחוב, לפרוץ לניידת משטרה ולבדוק כמה אנשים הוא יכול להרוג.

הכל היה טוב ויפה אם זה לא היה גורר תביעות נגד המפתחות והמפיצות בטענה שהן יוצרות משחקים שמאמנים את אותם דבילים לרצוח. מקרים כאלה גוררים אחריהם ביקורות נוקבות כלפי תעשיית המשחקים, וההפשעה השלילית שלה על החברה, ועל הנוער בפרט. הורים מתוסכלים מפנים אצבע מאשימה כלפי התעשיה, כאילו הם לא אחראים לחינוך הכושל שהוביל את הילד שלהם להיות אלים, וכאמור, דביל. התעשיה, בתור השעיר לעזאזל של חלק לא מבוטל ממקרי הרצח בעולם, סובלת מתדמית שלילית שמובילה להחלטות טפשיות כמו הורדת משחקים מהמדפים. ישנם משרדי עורכי-דין שמקדישים את פעילותם לתקיפת התעשיה מכל הכיוונים, והמצאת האשמות מגוכחות וגורפות. ישנו אדם שפחות או יותר הקדיש את חייו למסע נגד תעשיית המשחקים – ג'ק ת'ומפסון (למזלנו כבר אין ביכולתו לעשות משהו בעל משמעות).

לא ברור בדיוק מה מוביל לדעה הקדומה הזו, ביחוד לאחר הסתכלות על תעשיית הסרטים, שכן היא גרפית ואלימה בהרבה. המחדל הזה לא עוצר במקרים פרטניים שמסוקרים בתקשורת וחולפים מן העולם. ממשלת אוסטרליה, בעקבות משחקים כמו Mortal Kombat, הכניסה לפעולה בשנת 1994 מערכת סיווג משחקי וידאו לפי גילאים, בדומה לדירוגים שקיימים בתעשיית הסרטים. הכל טוב ויפה, רק שהדירוג הגבוה ביותר שהמערכת מנפקת הוא +M15, כלומר לגילאי 15 ומעלה. כל משחק שנמצא לא מתאים לדירוג הזה – כמו למשל Left 4 Dead 2 – סיווגו נדחה והוא לא יוצא לאור (קרי: אסור למכור אותו באוסטרליה).

אבל לא הכל שחור; יש עוד תקווה. אט אט מטפטפים עוד ועוד מחקרים המצביעים על השפעות חיוביות של משחקים על האדם. לפעמים אף מפורסמים מחקרים המראים על ירידה באלימות בקרב צעירים כתוצאה ממשחק. ואולי ביום מן הימים, משחקים יהוו חלק בלתי נפרד מתרבות הבידור של החברה, בלי סטיגמות מטופשות שמקורן בבורות.